מהי דמנציה, ומהם התסמינים לאבחונה?

עם עליית תוחלת החיים בכל העולם, עולה שכיחותן של מחלות הקשורות לזקנה כגון דמנציה ופרקינסון. מחלות אלו משפיעות לרעה על איכות החיים של הקשיש ושל בני משפחתו, וגורמות סבל רב. בשל שכיחותן הגבוהה, עולה הצורך להכיר מחלות אלו, ללמוד כיצד ניתן להתמודד איתן ולהבין מה הסימנים המעידים על קיומן. אם כן, מהי דמנציה, האם ניתן להירפא ממנה ומה הם התסמינים המעידים עליה?

מהי דמנציה?

דמנציה היא מחלה ניוונית שבה חלה ירידה איטית ומתמשכת בתפקודי המוח של החולה. המחלה מתחילה בדרך כלל לאט, ובשלב הראשון החולה חווה קשיים בזיכרון ולעיתים בדיבור – קושי למצוא את המילה המתאימה בשעת שיחה. עם התקדמות המחלה, יכולת הזיכרון הולכת ויורדת, וכך גם יכולת הדיבור. בנוסף, חווה החולה קשיים בהתמצאות במרחב, בקריאה ובכתיבה ושינויים בהתנהגות. לעיתים יחווה החולה דיכאון, פרצי זעם ואלימות או מצבים של הזיות. בשלב הסופי של המחלה, הקשיש אינו מסוגל לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, וזקוק לעזרה ולהשגחה צמודה. קיימים שלושה סוגי דמנציה:

• אלצהיימר – יותר מ-60% מחולי הדמנציה לוקים בדמנציה מסוג אלצהיימר. מחלת האלצהיימר מתאפיינת בהדרדרות הדרגתית של יכולות התפקוד במשך כשבע עד עשר שנים. המחלה ברובם המכריע של המקרים פוגעת בקשישים והסיבות להופעתה אינן ברורות, ובשל כך אין דרכים ידועות לצפות אותה או למנוע את הופעתה.

• דמנציה וסקולרית – מופיעה אצל כ-20% מחולי הדמנציה ונובעת מחסימה בכלי הדם של המוח, הפוגעת בזרימת הדם אל המוח. המחלה יכולה להופיע בפתאומיות כתוצאה מדימום מוחי, משבץ או מקריש דם. כמו כן, המחלה יכולה להופיע בהדרגתיות כתוצאה מחסימות חוזרות ונשנות של כלי דם קטנים במוח. ניתן למנוע הופעה של דמנציה וסקולרית באמצעות תזונה נכונה, אורח חיים בריא ושמירה על לחץ דם תקין ועל רמות מאוזנות של סוכר ושומנים.

• דמנציה עם גופיפי לואי – בין 10% ל-20% מחולי הדמנציה סובלים מדמנציה עם גופיפי לואי. במחלה זו חווה החולה תנודות ביכולות הקוגניטיביות בין בהירות לבלבול, הזיות, רעד, קישיון שרירים והאטה בתנועות, בדומה לתסמיני מחלת הפרקינסון.

פגיעה קשה באיכות החיים

החולה הדמנטי חווה אובדן הדרגתי של יכולות התפקוד שלו, ואובדן זה מלווה בכאב רב. שוו בנפשכם אדם שעמל ועבד כל חייו, ובהגיעו לגיל שבו הוא אמור ליהנות מפירות עמלו, לאט לאט נשלל ממנו צלמו: הוא אינו מזהה את יקיריו ואת בני משפחתו, אינו מסוגל לבצע פעולות קוגניטיביות פשוטות, ולבסוף מוצא את עצמו תלוי לחלוטין בעזרתם של אחרים. בשלב זה הוא כבר אינו מזהה אותם, ואף כבר אינו מזהה את עצמו. הסבל אינו מוגבל לחולה בלבד. גם בני משפחתו חווים קושי רב בראותם את מי שהיה עצמאי, חזק, חכם וייחודי והיווה דמות משמעותית בחייהם הולך ומתנוון לנגד עיניהם בעודו בחיים.

על פי רוב, דמנציה מתחילה בשקט ובתהליך איטי והדרגתי טורפת חלקים גדולים יותר ויותר מתפקודיו של החולה. השלב הראשון יכול להימשך מספר שנים, וזיהוי המחלה חשוב הן על מנת להקל ולהאט את התפתחותה ככל שניתן, והן על מנת להיערך בהתאם לקראת מה שעתיד לבוא. למרבה הצער, דמנציה אינה ניתנת לריפוי, אך ניתן להאט את התפתחותה ולהקל על החולה ועל משפחתו להתמודד עם המצב.

תסמינים ואבחון

כאמור, המחלה מתחילה בירידה בזיכרון ובקשיים למצוא את המילה המתאימה במהלך שיחה. בהתחלה ההפרעה מינורית וקשה לזהותה, ובדרך כלל החולה עצמו אינו מזהה את התסמינים, אלא אחד מהסובבים אותו. כאשר חלה ירידה מובחנת בזיכרון והחולה מתקשה לאתר את המילים הנכונות לעיתים תכופות, זה הזמן לפנות לרופא למטרת אבחון.

אבחון המחלה מתבצע באמצעות מבחן הערכת תפקוד קוגניטיבי הנקרא מיני מנטל. זהו מבחן המעריך יכולות קוגניטיביות שונות, והציון הסופי בו מהווה פרמטר עולמי לאבחון קיומה של דמנציה ולקביעת דרגת חומרתה. אם נמצא שאכן יש ירידה או הפרעה ביכולות הקוגניטיביות שעלולה להעיד על דמנציה, יש לשלול גורמים אחרים שיכולים לעורר את אותן תופעות. לשם כך מבצעים בדיקות הדמיה – CT או MRI – לשלילת גורמים כמו גידול או אירוע מוחי, וכן בדיקות דם לשלילת הפרעות בבלוטת התריס או מחסור בוויטמינים חיוניים. חשוב לפנות בהקדם לרופא המשפחה עם הופעת תסמינים היכולים להעיד על דמנציה, שכן אם התסמינים נובעים ממקור אחר, ככל שתפנו מוקדם יותר, ניתן יהיה לטפל בהם בצורה הטובה ביותר.

טיפול בדמנציה

כאשר מקור ההפרעה הוא מחסור תזונתי, דימום או זיהום, ניתן לשפר מאוד את מצב החולה אם פונים בזמן לרופא המשפחה. לעומת זאת, את הדמנציה לא ניתן לרפא או לעצור, למרבה הצער, אולם ניתן להאט את התקדמותה ולאפשר לחולה ולמשפחתו לעבור את המחלה בצורה מיטיבה. יש לדאוג לסביבה מכילה, מגנה ותומכת לחולה. במקרים רבים, שגרה יומית קבועה עוזרת לתחושת הרווחה וההתמצאות של החולה. כמו כן, חשוב להשאיר את החולה בתוך מעגל החיים, להקפיד על פעילויות מתאימות, לשוחח עמו ולהשמיע לו מוזיקה שאהובה עליו. אמנויות שונות יכולות לאפשר לחולה לבטא את מה שאינו יכול לבטא במילים, וקיימות אף שיטות לשיפור הזיכרון שיכולות לעזור בשלב הראשון של המחלה. שמירה על סביבה נעימה ועל שגרת חיים רגועה תאפשר לחולה ולמשפחתו לעבור את השלב הראשון של המחלה בצורה הטובה ביותר שניתן, אולם בשלב המתקדם של המחלה יזדקק החולה לטיפול צמוד, ובדרך כלל תיאלץ המשפחה להעבירו למוסד מתאים.