מערכת האתרדמנציה (שטיון) פירושה ירידה ביכולת הקוגנטיבית של החולה. תופעה זו עשויה לנבוע ממגוון גורמים ולהתבטא בצורות שונות. לפניכם סקירה על סוגי דמנציה עיקריים.
דמנציה (או שיטיון) היא שם כללי לתופעה המתבטאת בהידרדרות בכושרו הקוגנטיבי של אדם ובאובדן צלילותו. ברוב המכריע של המקרים מדובר בתופעה כרונית ולא זמנית, שהולכת ומחמירה עם הזמן, ובסופו של דבר, הופכת את הלוקים בה לסיעודיים ותלויים לחלוטין בזולתם. עבור רבים מאיתנו דמנציה היא שם נרדף לאלצהיימר, אך בפועל מחלת האלצהיימר היא רק אחד הגורמים לדמנציה, ולא כל מי שמתפתחת אצלו דמנציה, אכן לוקה באלצהיימר.
מקובל כיום להבחין בין ארבעה סוגים עיקריים של דמנציה, שיש להם הרבה מן המשותף, אך לצד זאת, כל אחד מהם מתבטא גם בתסמינים משלו, ומצריך, לעיתים טיפול מובחן. יש להביא בחשבון כי אדם מסוים יכול לסבול בו-זמנית ממספר סוגים של דמנציה, כגון אלצהיימר לצד דמנציה וסקולרית (ראו בהמשך), וחשוב להגיע לאבחון מדויק של מצב החולה כדי למנוע טעויות בטיפול הניתן לו.
אלצהיימר
כשישים עד שבעים אחוז ממקרי הדמנציה נובעים מאלצהיימר. מדובר במחלה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית וגורמת להתנוונות הדרגתית של תאי העצב במוח האחראים לזיכרון וליכולות הקוגנטיביות שלנו. זוהי מחלה חשוכת מרפא, המתפתחת בעיקר אצל אנשים מבוגרים וקשישים בני שישים ומעלה, אך באחוז קטן מהמקרים עשויה להופיע אצל אנשים צעירים יותר, ואפילו בגילאי השלושים. חלק ממקרי האלצהיימר נובעים מגורמים גנטיים ותורשתיים וחלקם מתפתחים כתוצאה מגורמים נרכשים, כגון אורח חיים לא בריא ומחלות כרוניות מסוימות.
תסמיני האלצהיימר הולכים ומחמירים עם הזמן. בשלביה המוקדמים של המחלה, חווים החולים פגיעה בזיכרון וביכולת הלמידה וכן קושי באיתור מילים. בהמשך חווים חולי האלצהיימר בלבול וקשיים בהתמצאות במרחב ולרוב מתלווים לכך חרדה ודיכאון. בשלבים מתקדמים יותר, הפגיעה בזיכרון ובצלילות מחמירה והחולים חווים קושי לזהות אנשים מוכרים. כמו כן, מופיעים אצל החולים הזיות וקשיים מוטוריים והם מתקשים לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות כגון רחצה, התלבשות ואכילה. בשלב מאוחר יותר, החולה מאבד כליל את יכולת התפקוד העצמאית שלו ואת השליטה על סוגריו, ולבסוף, הוא מאבד את יכולתו להתנועע ולתקשר עם זולתו ומגיע למצב של קריסה מנטלית וגופנית.
נכון להיום, אין דרך לרפא אלצהיימר, אך מקובל לטפל במחלה באמצעות מספר תרופות המשפיעות על הפעילות העצבית במוחו של החולה ומאטות את קצב הידרדרותו בעקבות המחלה. גם תרופות פסיכיאטריות, שמיועדות להפחית חרדה, דיכאון והתקפים פסיכוטיים, עשויות לסייע לחולי אלצהיימר.
דמנציה וסקולרית
בדומה לאלצהיימר, גם דמנציה וסקולרית היא נפוצה יחסית. דמנציה מסוג זה נוצרת בעקבות שבץ מוחי, כלומר בעקבות הפרעה באספקת הדם למוח, או חסימות בעורקים המובילים אל המוח. בין גורמי הסיכון לדמנציה זו ניתן למנות: עישון, עודף כולסטרול, יתר לחץ דם, עודף משקל ומחלות לב.
גם דמנציה וסקולרית תתבטא בפגיעה בכושר הקוגנטיבי של החולה, אך לעומת אלצהיימר, ייתכן כי דמנציה מסוג זה תהיה חמורה פחות ומוגבלות לתפקודים קוגנטיביים מסוימים בלבד אצל החולה. זאת משום שבמקרי שבץ מוחי ופגיעה באספקת הדם למוח, היקף הפגיעה בפעילות המוחית תלוי במיקום והיקף הפגיעה במוח. ייתכן, למשל, כי ייפגע רק אותו חלק במוח האחראי לדיבור, אך לא ייפגע החלק האחראי לזיכרון, ולכן החולה יסבול מקשיי איתור מילים ודיבור, אך הזיכרון שלו יישאר כפי שהיה. ייתכן גם כי החולה יחווה קשיים בסדר וארגון או קשיי ריכוז, אך לא יאבד את צלילותו במידה משמעותית. כמו כן, בניגוד למחלת האלצהיימר, שרק הולכת ומחמירה עם הזמן, דמנציה וסקולרית עלולה לסגת עם הזמן, והלוקים בה עשויים לחוות שיפור, לעיתים אפילו חד ופתאומי, במצבם. עם זאת, השיפור עשוי להתבטל ויש סיכון גבוה כי שבץ נוסף יוביל להתדרדרות נוספת במצבו של החולה ולהחמרת הפגיעה בכושרו הקונגטיבי, עד שיגיע למצב סיעודי.
נהוג לטפל בדמנציה וסקולרית באמצעות תרופות מהסוג המשמש לטיפול באלצהיימר, כגון תרופות פסיכיאטריות המיועדות לשפר את מצבו הרגשי של החולה תרופות המיועדות להעלות את רמת המוליך העצבי, אצטילכולין, במוחם של החולים ומעכבות את הידרדרותם הקוגנטיבית. כמו כן, תרופות המיועדות לטיפול בפגיעה בכלי דם עשויות לסייע לחולי דמנציה וסקולרית ולמנוע או לעכב אצלם אירועים מוחיים נוספים. כמובן, טיפול הולם מבעוד מועד בגורמי הסיכון המובילים לדמנציה וסקולרית, עשוי למנוע מראש שבץ מוחי והיאטמות של כלי דם במוח, וכך למנוע את הדמנציה עצמה.
דמנציה עם גופיפי לואי
דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Bodies) נוצרת כתוצאה מהצטברות של גושי חלבון זעירים באזור קליפת המוח, שפוגעים בזיכרון ובכושר החשיבה. בדומה לחולים בדמנציה עם גופיפי לואי, גם אצל חולי פרקינסון קיימת הצטברות של גופיפי לואי, אך בחלק נמוך יותר של המוח, האחראי לתפקודים המוטוריים שלנו ולא לתפקודים הקוגנטיביים שלנו. דמנציה עם גופיפי לואי היא מחלה כרונית שמתבטאת בהידרדרות הדרגתית בכושרו הקוגנטיבי של החולה וכן בכושרו המוטורי.
בעיות מוטוריות כמו נוקשות בשרירים איטיות בתנועה ורעד, האופייניות גם לחולי פרקינסון, הן בין התסמינים המייחדים דמנציה עם גופיפי לואי לעומת סוגים אחרים של דמנציה. כמו כן, שלביה המוקדמים של דמנציה זו אינם מתבטאים בפגיעה בזיכרון, אלא רק שלבים מאוחרים יותר, ובקרב הלוקים בה שכיחות תופעות כמו הפרעות שינה, הזיות ומחשבות שווא ואובדן הכרה חולף. ייתכנו גם מעברים חדים בין מצבי צלילות לתפקוד ירוד ופגיעה בקשב וריכוז בקרב חולים בדמנציה מסוג זה.
בשלב זה אין טיפול ייחודי המותאם לדמנציה עם גופיפי לואי. ניתן לטפל בחולים הסובלים מדמנציה זו בתרופות המיועדות לחולי אלצהיימר, אך התרופות האנטי-פסיכוטיות המשמשות לטיפול בחולי אלצהיימר עלולות להיות מסוכנות עבור חולי דמנציה עם גופיפי לואי, שכן תרופות אלה מורידות את רמת הדופמין במוח, בעוד שאצל חולי דמנציה מהסוג האמור רמת הדופמין במוח נמוכה מלכתחילה.
דמנציה פרונטו טמפורלית
מקובל לקשור את הדמנציה הפרונטו טמפורלית בעיקר לגורמים גנטיים תורשתיים, ומחלה זו מופיעה לעיתים קרובות בקרב מספר אנשים מאותה משפחה. לעומת סוגים אחרים של דמנציה, דמנציה זו מתבטאת בתהליכי בניוון באונה הקדמית של המוח (ומכאן שמה) ולרוב היא מתפרצת אצל החולים בגיל צעיר יחסית – 45 עד 60.
בקרב הלוקים בדמנציה מסוג זה יש שכיחות גבוהה יותר של הפרעות התנהגות, כמו חוסר עכבות וגסות רוח, תוקפנות ונוקשות בחשיבה וגם לבעיות שפה ודיבור, כמו קושי בשליפת מילים, קשיים בהגיית מילים ופגיעה ביכולת הכתיבה והקריאה. לעומת מחלת אלצהיימר שמתבטאת בשלב מוקדם בעיקר בפגיעה בזיכרון, אצל חולי דמנציה פרונטו טמפורלית, הפגיעה בזיכרון מתפתחת רק בשלבים מאוחרים יותר, בעוד קשיים בתחום השפה ניכרים אצלם כבר בשלבים הראשוניים של המחלה. כמו כן, לעיתים קרובות כרוכה דמנציה זו בהפרעות רגשיות כגון דיכאון ואפטיה, ולעיתים סובלים החולים גם מקשיי בהשגת שיווי משקל ומאיטיות בתנועה. תסמיני המחלה מחמירים עם הזמן, ובשלביה המאוחרים החולה יאבד את היכולת פעולות יומיום בסיסיות ויהפוך לסיעודי באופן מלא.
דמנציה פרונטו טמפורלית נחשבת למחלה שקשה לטפל בה או להקל על תסמיניה באמצעות תרופות. עם זאת, תרופות מסוימות המיועדות לטיפול בקשיי אכילה ותנועה עשויות לסייע לחולים.
