אשפוז סיעודי של חולי דמנציה

מה כדאי לבדוק לפני שמאשפזים חולה דמנציה במוסד סיעודי ומה עשויים להיות החסרונות והיתרונות הטמונים בצעד כזה?

התמודדות עם דמנציה אצל אדם קרוב לכם היא אתגר לא פשוט וכרוכה לרוב בקשיים רבים. הדמנציה, שמקורה עשויה להיות במחלת האלצהיימר או בתופעות רפואיות אחרות, מתבטאת בהידרדרות הדרגתית בכושר הקוגנטיבי של החולה עד אובדן צלילות מוחלט או כמעט מוחלט, כאשר לכך מתווספת לרוב פגיעה ביכולת התנועה ובתפקודים מוטוריים נוספים של החולה. תהליך ההידרדרות נמשך בדרך כלל בין שלוש לעשר שנים, ובשלביה המאוחרים של הדמנציה, החולה מאבד את יכולתו לתפקד באופן עצמאי, ללא סיוע הזולת, בכל היבט של חיי היומיום.

ככל שמחמירה הדמנציה של החולה, השאלה אם להמשיך לטפל בו בבית או להעבירו למוסד סיעודי, הופכת להיות יותר ויותר רלוונטית. עבור משפחות רבות, התשובה לשאלה זו אינה מובנת מאליה, גם כאשר יקירם הסובל מדמנציה הופך תלוי לחלוטין בזולתו ואף מרותק למיטתו. במקרים רבים, בני המשפחה מתקשים לטפל בחולה בעצמם, נוכח הצורך ללוות אותו ולהשגיח עליו באופן יומיומי ולעיתים לאורך היממה כולה, וכן מתקשים לממן עבורו מטפל או מטפלת צמודים בשכר, אך מצד שני חוששים כי החולה לא יקבל טיפול נאות במוסד אליו יועבר.

אילו שיקולים רצוי להביא בחשבון בהתלבטות מסוג זה ואיך בוחרים מוסד סיעודי הולם?

מוסד סיעודי: סביבה חדשה

תחושות בלבול, חרדה ודיכאון הן בין התסמינים האופייניים הנלווים לדמנציה. למרות הפגיעה ביכולות הקוגנטיביות שלהם, לחולי דמנציה יש רגשות ממש כמו לכולנו, וקשיי התפיסה והתפקוד שלהם מייצרים אצלם תסכול מתמשך שמוביל, פעמים רבות, לתוקפנות, דיכאון וחרדה.

הניסיון מוכיח, כי שמירה על שגרה יומיומית קבועה ועל סביבה מוכרת עשויים להקל מאוד על חולי דמנציה, גם כאשר הזיכרון שלהם נפגע וגם כאשר הם מתקשים לזהות את הסובבים אותם ואפילו את עצמם. לכן, אם בוחרים לטפל בחולה בביתו לרוב, יש לכך השפעה מרגיעה עליו, ואילו העברתו לסביבה חדשה, כמו מוסד סיעודי, עשויה לערער את עולמו הרגשי, להבהיל אותו ולהקשות עליו.

על כן, מומלץ להותיר את החולה בביתו ולהעניק לו שם את הטיפול המתאים, לאורך תקופה ממושכת ככל הניתן, ובייחוד בשלביה המוקדמים של המחלה, כאשר החולה עדיין מסוגל לתקשר במידה מסוימת עם סביבתו ולבצע באופן עצמאי את רוב פעולות היומיום או חלק ניכר מהן.

עם זאת, גם עול הטיפול בחולה בייחוד בשלבים המתקדמים של הדמנציה, הוא שיקול משמעותי. כאשר לא מתאפשר להעניק לחולה טיפול הולם בבית, מסיבות כאלה ואחרות, העברתו למוסד סיעודי עשויה להיות פתרון עדיף על פני השארתו בבית. במקרה כזה, ניתן לגשר על הפער בין סביבתו המקורית והמוכרת של החולה לבין סביבתו החדשה באמצעות העברת חפצים מוכרים לחולה מהבית וכאלה שחביבים עליו למקום משכנו החדש. כמו כן, אווירה נעימה במוסד הסיעודי, יחס נעים וחם מצד המוות וביקורים תכופים של בני משפחה עשויים להקל על החולה להסתגל לסביבתו החדשה.

קשיי הטיפול והצרכים הרפואיים הם גם שיקול

אין להקל ראש בקשיים שחווים בני המשפחה והמטפלים העיקריים בחולי דמנציה, הנדרשים ללוות את החולה ולהשגיח עליו באופן מתמיד. נמצא, כי מטפלים עיקריים בחולי דמנציה סובלים לעיתים קרובות מכעס, דיכאון ותסכול ואף יש אצלם נטייה מוגברת לתשישות, קשיי שינה יתר לחץ דם ובעיות רפואיות נוספות, כתוצאה מהמעמסה הרגשית והפיזית הרבה המוטלת עליהם.

יש לזכור, כי ממילא קיים סיכון כי איכות הטיפול בחולה דמנציה תיפגע, כאשר קרוביו או אדם אחר המטפלים חווים קושי רב עקב הטיפול. כמו כן, תפקודו הכללי של המטפל ויכולתו למלא תפקידים אחרים בחייו, למשל, כהורה וכמפרנס, עלולים להיפגע אנושות. בנסיבות טעונות כאלה ייתכן מאוד כי העברת החולה למוסד סיעודי, תיטיב עם כל הצדדים הנוגעים בדבר.

גם צרכיו הרפואיים של החולה הם שיקול חשוב. ככל שהדמנציה מחריפה, כך גובר הצורך בפיקוח רפואי הדוק יותר על החולה. חולי דמנציה מתקדמים נוטים לסבול מקשיי נשימה, מדלקות, חום וזיהומים מרובים, ובבית לא תמיד ניתן להעניק להם ליווי וטיפול רפואי זמין ומהיר. לעומת זאת, במוסדות סיעודיים ישנו צוות רפואי שאמור להיות זמין לחולים לאורך כל שעות היממה, והמוסד מחויב להעניק לחולים השגחה רפואית צמודה, שאותה קרובי החולה לא יוכלו, בדרך כלל, לספק לו.

כיצד בוחרים מוסד סיעודי מתאים?

אם החלטתם להעביר את יקירכם הלוקה בדמנציה למוסד סיעודי, חשוב לוודא כי המוסד שתבחרו עונה על מספר קריטריונים מהותיים.

ראשית, מומלץ כי המוסד הסיעודי יהיה קרוב גיאוגרפית למקום מגוריהם של בני משפחתו של החולה, הנמצאים עמו בקשר תכוף, על מנת שיוכלו לבקר אותו לעיתים קרובות. שנית, יש לוודא כי המוסד המדובר פועל ברישיון משרד הבריאות וכי הוא אכן מספק השגחה כללית והשגחה רפואית לחולה לאורך 24 שעות ביממה. כמו כן, חשוב שהמוסד יספק לחולה ציוד טכני המתאים לצרכיו, כמו לחצן מצוקה, מיטות נוחות וריהוט נוסף שיאפשר את אחסונם של חפצי החולה באופן נאות ואת השמירה על פרטיותו.

מומלץ לבחור מוסד שמציע לדייריו פעילויות תומכות רבות ככל הניתן, כמו למשל, תרפיה באמנות, ריפוי בעיסוק וערבי תרבות. לפעילויות כאלה יש לרוב השפעה חיובית על החולים, גם בשלביה המתקדמים של הדמנציה, ולעיתים הן אף מעוררות את זיכרונם של החולים ומשפרות את תפקודם.

בכל מקרה, חשוב לגלות הקפדה בבחירת מוסד סיעודי עבור יקיריכם ולא להסתפק בהמלצות כלליות של גורם שלישי, אלא לנסות ולהכיר את המוסד מקרוב באמצעות ביקורים במקום ומפגשים מקדימים עם הצוות המטפל. כמו כן, חשוב לשמור על קשר עקבי עם אנשי הצוות גם אחרי אשפוזו של החולה וליזום מפגשים ושיחות עימם לצורך קבלת מידע על מצבו של החולה ולצורך ליבון בעיות וקשיים המתעוררים אצלכם ואצל החולה בעקבות האשפוז.