האם דמנציה היא תופעה מולדת או נרכשת? מה מידת השפעתם של הרגלים לא בריאים על הסיכון ללקות בדמנציה, ומה עשוי לגרום לדמנציה זמנית?
דמנציה (שיטיון) אינה מחלה בפני עצמה אלא אוסף של תסמינים הנוגעים לאובדן היכולות הקוגנטיביות של אדם, כמו כושר הזיכרון, יכולות ההבנה והחשיבה ויכולת ההתמצאות במרחב. לעיתים הדמנציה היא תוצאה של אלצהיימר, מחלה המתבטאת בהתנוונות הדרגתית של תאי עצב במוחם, באזורים האחראים לתפקוד הקוגנטיבי שלנו, ולעיתים הדמנציה אינה קשורה לאלצהיימר, אלא לפגיעה אחרת במוח. כך או כך, דמנציה, שהסיכון להתפרצותה הולך ועולה עם הגיל, וקשישים רבים סובלים ממנה, היא תופעה מפחידה עבור רובנו, ולו היה באפשרותנו היינו מנסים למנוע את היווצרותה אצלנו ואצל יקירינו, נוכח הסבל הכרוך בה.
האם דמנציה היא גורל בלתי-נמנע או שמא עשויה להיות לנו שליטה על גורמי המחלה וכך למנוע אותה? התשובה לכך היא מורכבת. מצד אחד, דמנציה עשויה להתפרץ אצל אנשים מסוימים כתוצאה מגורמים גנטיים ותורשתיים שאין לנו שליטה עליהם. כמו כן, גם כאשר מדובר בדמנציה שנוצרה על רקע גורמים סביבתיים שאינם מולדים, קשה לרוב לשלוט באופן מודע על גורמים אלה. מצד שני, נמצא קשר בין היבטים מסוימים באורח חיינו לבין מידת הסיכון ללקות בדמנציה. לעיתים שינוי בהרגלי חיים או אימוץ אורח חיים מתאים עשוי להפחית סיכון זה.
דמנציה וגנטיקה
כאמור, בחלק מן המקרים, אך רק במיעוטם, דמנציה היא תוצאה של נטייה גנטית ישירה. כך למשל, חלק ממקרי האלצהיימר נובעים מהרקע הגנטי של החולה ומגנים שעוברים בתורשה במשפחתו, אם כי רוב מקרי האלצהיימר אינם קשורים לתורשה. נמצא כי אנשים שבמשפחתם יש מקרי אלצהיימר אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה, נתונים בסיכון של פי שלושה ומעלה ללקוח במחלה בעצמם, וכי מרבית מקרי האלצייהמר בגיל צעיר, כלומר בגיל חמישים ומטה, המהווים כחמישה אחוז מכלל מקרי האלצהיימר, נובעים מגורמים תורשתיים.
נכון להיום, לא נמצא קשר ממש בין מקרי דמנציה שאינם נובעים מאלצהיימר לבין גורמים תורשתיים, אלא רק במקרים נדירים.
דמנציה ואורח חיים
על פי מחקרים, גם דמנציה הנובעת מאלצהיימר וגם סוגי דמנציה אחרים, כגון דמנציה וסקולרית, המופיעה בעקבות אירוע מוחי או חסימות בעורקי המוח, הפוגעים באספקת הדם, מושפעים מגורמי סיכון הקשורים לאורח החיים של החולים.
נמצא, למשל, כי מיעוט בפעילות גופנית, עישון, לחץ דם גבוה, עודף משקל ועודף כולסטרול, מגבירים את הסיכון לאלצהיימר ולדמנציה בכלל. ישנם גם מחקרים הקושרים בין סיכון גבוה לדמנציה לבין הרגלי תזונה מסוימים, כגון רמת צריכה גבוהה של סוכרים ושומן רווי וצריכה בלתי מספקת של ויטמינים מסוימים וחומרים נוגדי חימצון, המצויים, למשל, בריכוז גבוה בירקות ופירות רבים, ומאטים את הרס תאי הגוף ע"י רדיקלים חופשיים. כמו כן, נמצא כי דמנציה עשויה להיגרם כתוצאה מהרעלה כתוצאה משימוש באלכוהול וסמים מסוימים.
עוד נמצא קשר בין רמת השכלה נמוכה לבין סיכון גבוה יותר ללקות בדמנציה. באופן כללי, עיסוק מרובה בפעילות הכרוכה באימוץ כושר החשיבה והזיכרון , כגון קריאה וכתיבה, ושימוש עקבי במיומנויות מילוליות נחשבים כגורם המפחית את הסיכון לדמנציה. אחד ההסברים לכך, הוא כי השכלה מפותחת ועיסוק מתמיד בעיבוד מידע מייצרים במוח מאגרי ידע רבים יותר וקשרים רבים יותר בין תאי עצב במוח.
לפי מחקרים מסוימים, גם לחץ נפשי, משברים נפשיים וחיים רוויי מתח עלולים להגביר את הסיכון ללקות בדמנציה, וייתכן כי לחץ נפשי מתמשך מביא לשינויים במוח, באותם אזורים האחראים על הזיכרון ועל תפקודים קוגנטיביים נוספים שלנו.
דמנציה ומחלות אחרות
לעיתים דמנציה נוצרת כתוצאה מקשר ישיר או עקיף למחלות או בעיות רפואיות אחרות. חבלות ראש, למשל, עשויות להוביל לפגיעה בתאי מוח שתתבטא בדמנציה וכך גם יתר לחץ דם, מחלות לב וסוכרת, שמעלים את הסיכון לשבץ מוחי ולחסימה בעורקי המוח ולפיתוח דמנציה וסקולרית עקב כך. כמו כן, דמנציה הינה תופעה שכיחה יותר בקרב הלוקים בתסמונת דאון.
דמנציה עשויה להיגרם גם כתוצאה ממחלות זיהומיות, כמו איידס ומחלת קרויצפלד יעקב, שהינה מחלה ניוונית נדירה הפוגעת במערכת העצבים בעקבות הימצאות או חדירת חלבונים פגומים בגופו של החולה. הדמנציה היא אחד התסמינים העיקריים של מחלת קרויצפלד יעקב ואילו בקרב חולי איידס דמנציה עלולה להתרחש לרוב רק בשלבים המאוחרים של המחלה.
ממצא נוסף, שעשוי להפתיע רבים, הוא כי קיים קשר בין עששת ודלקות בפה ובחניכיים לבין דמנציה. מסתבר, כי דלקות פה ושיניים מעלות את הסיכון ללקות בדמנציה וכי בריאות פה לקויה עלולה להביא לדלקות בכלי הדם ובלב, הפוגעות, בסופו של דבר, במוח וכתוצאה מכך בתפקוד הקוגנטיבי שלנו.
גם מחלות ניווניות נוספות, כגון פרקינסון ומחלת ההנטיגנטון, שתסמיניהן העיקריים מתבטאים בפגיעה בתפקוד המוטורי של החולה, עלולות להביא לדמנציה בקרב חלק מהחולים.
דמנציה זמנית
כאמור, דמנציה אינה מחלה כשלעצמה, אלא ביטוי למחלה או בעיה כלשהי, ובנסיבות מסוימות, היא עלולה לפקוד אדם מסוים גם באופן זמני. דמנציה זמנית נקראת לעיתים גם "דמנציה מדומה" או "דמנציה הפיכה", הואיל וניתן, לכאורה, להחזיר את הגלגל לאחור ולרפא את הדמנציה.
דיכאון קליני עשוי להיות אחד הגורמים לדמנציה זמנית, אם כי לרוב תסמיניה יהיו פחות חמורים משל דמנציה כרונית, וכך גם חום גבוה, בעיות בבלוטת התריס, דלקת בדרכי השתן, מחסור בוויטמינים מסוימים, כגון ויטמינים מקבוצת B. במצבים כאלה, הדמנציה אינה נובעת מניוון בתאי המוח של החולה, אלא מגורמים אחרים, כגון שינויים הורמונליים או לחץ על תאי עצב במוח.
בעקבות טיפול יעיל במצבים הנזכרים, הדמנציה עשויה לחלוף. עם זאת, יש לזכור, כי דיכאון וכן תסמינים נפשיים נוספים, כגון חרדות ונטייה לתוקפנות, עלולים להיות כשלעצמם תסמינים הנובעים מדמנציה כרונית או אלצהיימר, ובמקרים כאלה, לא ניתן לרפא את הדמנציה או לעצור אותה, אלא רק לנסות להפחית במידת האפשר את הקשיים הנפשיים הנובעים ממנה.